החופש הגדול מתקרב, וכל שנה שהוא מתקרב אני נזכרת במסיבת הסיום של השכבה שלי, המסיבה היתה בחודש יולי והזיכרונות ממנה לא נעלמו לעולם. הייתי אחת הבחורות והתלמידות הטובות בכיתה, לא הייתי ממש יפה אך במסיבה כולנו הפכנו להיות נסיכות ונסיכים. מסיבות הסיום שהתקיימו ,בימינו, היו נערכות בתוך בית הספר באחד מחדרי הלימודים או ברחבת הספורט, למסיבה הוזמנו גם החונך וכמה מורים.
לפני פחות משנה – ואחרי 15 שנים מאז מסיבת הסיום אני וכמה מהחברות שנשארנו בקשר תכננו שניפגש ביחד באותו תאריך שבו נערכה מסיבת הסיום שלנו בבית הספר התיכון, ואם ניחשתם נכון אז המסיבה נערכה בתוך אותה כיתה ואותם מורים שהוזמנו אז הוזמנו גם למפגישת המחזור.
התרגשתי כאילו שאני חזרתי להיות בכיתה י"ב, כל היום חיכיתי לשעה 17:00 למועד שבו קבענו להיפגש, וזו היתה שעת תחילת המסיבה אז.
כמה התגעגעתי לראות את כולם, מי שאהבתי ומי שלא אהבתי אז, לכולם חיכיתי לפגוש ולחבק ויותר מכל הבאתי חולצת בית הספר שלי שעליה כל אחד מבני הכיתה רשם משהו בשבילי ואני רשמתי לכולם.
הדבר הכי מרגש שהיה – כולם הביאו איתם את החולצות וזה היה הדבר הכי מרגש ומצחיק.
כל כמה שנים אנו ניפגש ונתראה ביחד – אין כמו חברים ואין כמו תקופת הלימודים.
אם עדיין לא נפגשתם עם החברים ובני שכבתכם אחרי יותר מ 5 שנים ממסיבת הסיום מומלץ לחשוב על ההזדמנות הזו ולהיפגש איתם כי זה יחזיר אותכם לתקופת בית הספר והזיכרונות שלא ייעלמו.