קבורה ציבורית במדינת ישראל מתבצע בעיקר על ידי חברות קבורה דתיות כמו למשל חברת קדישא המפורסמת ומוכרת לכולנו. כאשר אזרחים שאינם יהודים נקברים על ידי חברות דתיות מקבילות או על ידי המשפחות. בדרך כלל החברה אשר תטפל בנפטר מסוים היא החברה אשר פועלת בתחום הרשות המקומית בה הוא התגורר או בה הוא נפטר. כל תושב מדינת ישראל, הינו בעל זכות להיקבר ללא תשלום – אלא במקרים בהם למשפחתו יש דרישות מיוחדות בנושא הקבורה.
מי שאמון על תשלום דמי הקבורה הוא המוסד לביטוח לאומי, כאשר דמי קבורה אלו כוללים – חלקת קבר, הסעה ממקום הפטירה לקבר, תכריכים, טהרה, הליך הקבורה עצמו וניהול ההלוויה. חשוב לציין שישנן הוצאות נוספות אשר נדרשות בדרך כלל בהליך קבורה וכוללות: מודעות אבל, מלווים להשלמת מניין, סידור פרחים, הסעות של המשפחה לחלקת הקבר, מצבה, רכישת חלקת קבר במקום ספציפי "חלקה מוגדרת" והוצאות כספיות נוספות אשר תלויות בדרישות הפרטניות של כל משפחה לגבי אופן הקבורה של יקיריהם.
על קבורה אזרחית
ישנן חברות קבורה בישראל אשר מציעות קבורה חילונית בבתי קברות אזרחיים – כיום, אף ניתן למצוא בתי קברות פרטיים אשר נועדו עבור מטרה זו. אירגונים אל, גובים במקרים רבים תשלום עבור השירותים שלהם, כאשר גובה הסכום יהיה תלוי בדרישות השונות של המשפחה. חשוב לציין, כי בדרך כלל, קבורה אזרחית כוללת טקס בסדר גודל כזה או אחר, אשר הפקתו טומנת בחובה עלות כספית נוספת. חשוב לציין, שבישראל קבורה מהסוג הזה, מתבצעת בעיקר בבתי קברות הנמצאים בקיבוצים דוגמת בית הקברות של קיבוץ עינת.
שיטה זו מכונה לעיתים קרובות גם קבורה חילונית, וזה בשל המנהג הדתי המוכר לכולנו. חשוב לדעת כי קיים חוק בנושא זה, אשר כל הנושא הזה מוסדר בו בצורה מסודרת וחשוב להכיר אותו, במיוחד אלה מאיתנו המעוניינים לברר על הנושא עוד קצת פרטים דיוכלו להבהיר להם את השלבים והתהליך.
חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית
בשנת 1996 נחקק חוק בתחום הקבורה – ייעודו של חוק זה הוא לאפשר לאזרחי המדינה לבחור אם הם מעוניינים להיקבר על ידי חברות קבורה בישראל שהינן דתיות או על ידי אירגונים המספקים קבורה אזרחית וחילונית. במסגרת החוק, הוקצו 21 מקומות בארץ אשר מאפשרות קבורה אזרחית\חילונית. חוק זה גם עוסק בנושא של סכומי כסף מקסימאליים אותם יכולות חברות הקבורה לגבות עבור שירותיה.